חיימוב נ' תעבורה בע"מ ואח'

פסק דין

1. זוהי תביעה בגין נזק גוף שנגרם לתובע לטענתו ביום 15.12.2010. בהודעותיו למוסד לביטוח לאומי (להלן המל"ל) התייחס התובע פעמיים לנסיבות פציעתו. במסמך הנושא חותמת מיום 20.11.2011 מסר התובע (השגיאות במקור): "נכנסתי ליתפנות בשירותים של אגד תעבורה, לאחר שסיימתי את צרכיי האסלה נפלה מחוסר יציבותה ונשברה ואני מהבהלה איבדתי את שיווי משקלי ונפלתי על האסלה השבורה וניכתחתי בירך ימין". ביום 8.3.11 סיפר (שוב, השגיאות במקור) "לאחר שסימתי כשר יתחלתי ליתלבש האסלה נפלה ונשברה (כאן הוספו המילים: "כניראה מיחוסר יציבותה") ואני נפלתי אל האסלה השבורה וניחתחתי בירך ימין." תיאור זה מעורר שתי תמיהות: הראשונה נוגעת לסיבת נפילת האסלה: אסלה עלולה ליפול כאשר מעיק עליה משקל והיא אינה מחוברת כראוי. אך מדוע תיפול כאשר לא מעיק עליה כל משקל? השניה נוגעת לסיבת נפילתו של התובע: לכאורה, אפילו נפלה האסלה, הוא היה על רגליו וכבר החל להתלבש. מדוע נפל? תמיהות אלה נעלמות מכתב התביעה שבו טען התובע כי "כאשר התיישב על אסלת בית השימוש, קרסה לפתע האסלה ונשברה לרסיסים". תוך שינוי קטן אך משמעותי נכתב בסעיף 3 לתצהירו: בזמן שישבתי על אסלת השירותים, קרסה לפתע האסלה ונשברה לרסיסים, כתוצאה מכך נפלתי." (ההדגשות שלי – י.ב.). כאשר הועמד התובע בחקירתו הנגדית מול הסתירה בין מה שמסר למל"ל ומה שהצהיר בבית-המשפט, נתן גרסה זו: "היא נפלה בזמן שהייתי בהליך הקימה, באתי להרים את המכנס. לא הבנתי למה היא זזה מתחתי ..." ואחר-כך כשנשאל אם משקלו היה עליה כשנפלה אמר "כבר קמתי".

2. תצלומי חדר השירותים לאחר האירוע הוגשו. קשה להסיק מהם מסקנות. הצדדים התווכחו בשאלה אם ניתן לראות בהם את הברגים שאמורים היו לחזק את האסלה לרצפה (כנראה שהם קטנים מכדי שהדבר יהיה אפשרי). סידור השברים על הרצפה אינו לגמרי הגיוני. לא מובן כיצד נעקרה האסלה ממקומה לחלוטין ומדוע התרסקה. לא ברור היכן המושב שאמור להיות מונח על האסלה ולאן נעלם המכסה. מכיוון שהתובע קם מרבצו ויצא מהמקום אחרי התאונה, ברור שמה שהונצח בתצלומים לא מקפיא את מצב החדר בעת התאונה וממילא אין לקושיות מענה.

התובע הוא נהג אוטובוס. שליטתו בעברית רחוקה משלמות, אך הוא לא זקוק למתורגמן. בכל זאת בין גרסאות השונות שמסר יש הבדלים. לדעת בא-כוחו, אלה הם הבדלים מינוריים שאינם משנים מהתמונה הכוללת: התובע נזקק לשירותים של הנתבעת 1. הם לא היו תקינים ובשל כך הוא נפצע. הנתבעות סבורות שמדובר בהבדלים מעוררי חשד הפוגמים במהימנות גרסת התובע. למעשה כלל לא קיימת "גרסת תובע" להתרחשות התאונה, אלא קיימות גרסאות אחדות ושונות מהותית. לדעתן קרסה האסלה מפני שהתובע עשה בה שימוש בדרך "לא תקנית" ולא בישיבה. בעיניהן מדובר ב"תובע סדרתי" שבעברו תביעות רבות בגין תאונות ולדעתן הוא "ניפח" את נזקיו.

3. בין חמש הגרסאות שצוטטו יש מכנה משותף רחב אך גם הבדל בדקויות. למשל, רק בגרסה שבכתב התביעה נטען שהאסלה קרסה כאשר התובע התיישב עליה. בשאר הגרסאות נטען שהיא קרסה לאחר שסיים את שימושו בה (בין אם נטען שקרסה כשהיה בתהליך הקימה ובין אם נטען שקרסה לאחר שכבר החל להתלבש). סיבת נפילת האסלה לא ברורה לגמרי. קצת קשה להבין מדוע נפלה האסלה כאשר דווקא הוקל המשקל שעליה. גם לא לגמרי ברור מדוע נפל התובע. האם התובע אכן ישב על האסלה או כרע מעליה (כסברת הנתבעות)? התובע לא טען שמושב האסלה והמכסה היו חסרים ואיש לא הציע הסבר להעדרם בתמונה. אם באמת חסרו, הרי זה ליקוי גלוי במתקן. אך היותו כה גלוי מחייבת את השאלה מדוע השתמש בו התובע למרות הליקוי? (נזכיר: החובה לספק לתובע שירותים כלשהם היא של המעסיקה שלו, חברת "מטרופולין", לא של הנתבעת 1) כל שניתן להסיק מהראיות הן שתי עובדות: האסלה קרסה והתובע נפצע כשנפל עליה.

4. מגרסאות התובע ניתן להסיק שבעת שהוא נזקק לאסלה, הוא כנראה עדיין לא היה מודע לחוסר יציבותה. הוא ישב עליה ורק ממש לפני שקרסה חש בחוסר יציבותה ("לא הבנתי למה היא זזה מתחתי"). הדברים נראים גם כמתיישבים עם ההיגיון. אילו חש התובע מתחילה שהאסלה לא יציבה, הוא נזהר מאוד וגם לא היה נבהל מהקריסה (הבהלה, או הפתעתו, הוזכרו בהודעותיו למל"ל ובעדותו). התובע סיפר על שגרת עבודתו. הוא נהג ותיק הנוסע בקו באר-שבע – ת"א הלוך וחזור פעמיים ביום. ברור (אף שהדבר לא נאמר במפורש) שתא השירותים המשותף לנהגי אגד ו"מטרופולין" בתחנה המרכזית בבאר-שבע מוכר לו היטב משימוש יומיומי. התובע לא סיפר שאי-פעם לפני התאונה חש בחוסר יציבות של אותה אסלה.

למל"ל דיווח התובע שלתאונה היו עדים קצין הבטיחות ונהגים נוספים. סביר שהם לא חלקו עמו את תא השירותים בעת התאונה ואינם יכולים להעיד על נסיבותיה. עם זאת, גם הם משתמשים קבועים באותו תא שירותים. אילו היו הם מודעים לפני התאונה לפגם כלשהו באסלה, בוודאי שהיו יכולים להעיד עליו. הם לא זומנו להעיד.

מכל זה ניתן להסיק שגם לפי מראה ואפילו לפי התחושה לפני השימוש (ממש לפני הקריסה) לא ניכר באסלה ליקוי לפני קריסתה.

5. התובע עבד בחברת "מטרופולין" שעובדיה נזקקו לשירותים של הנתבעת 1 בתחנה המרכזית בבאר-שבע. אף שהנתבעת 1 אינה מעסיקתו של התובע, חובות הזהירות שלה כלפיו בהשתמשו במתקניה, אינן שונות מחובותיה כלפי עובדיה שלה. יתירה מזו: אין כמדומה צורך להרבות מילים על כך שמי שמאפשר לאנשים גישה לתא שירותים חייב להבטיח להם שימוש בטוח בו. מתוך הראיות לא עולה שהנתבעת 1 היתה מודעת לכך שיש ליקוי כלשהו באסלה. אין ראיה – למעשה, אף אין טענה – שהתובע עצמו או מי מהנהגים האחרים – היו מודעים לליקוי כלשהו באסלה שלה נזקקו על בסיס יומיומי. אם הם לא ידעו על הליקוי, מי כן ידע אודותיו?

אף שהצדדים קיימו הליכים מקדמיים, לא השיג התובע כל תיעוד על תלונה קודמת שהאסלה אינה יציבה. עד ההגנה, רם דישי, העיד שהיה מדובר בתא שירותים יביל אשר הוצב במקום כשנתיים לפני האירוע. כשנמסר התא לנתבעת 1 הוא נבדק ואם לא היה נמצא תקין היה הקבלן נדרש מן הסתם לתקן את הליקוי. לכן ניתן להסיק מעצם קבלתו ע"י הנתבעת 1 שבעת הקבלה היה תקין. מכיוון שחלפה יותר משנה מאז ההתקנה, יש להניח שכל ליקוי שהיה נמצא במקום היה תוצר של אירוע מאוחר שהקבלן אינו יכול לחוב בגינו. אין כל סיבה לפקפק בתהליך ההתקנה עצמו. אין כל אינדיקציה שמדובר באלתור בלתי בטיחותי. להפך, מדובר בתא שירותים יביל שנרכש לפי מפרט ראוי על פניו, אשר מאז הועבר למקום אחר ועדיין נמצא בשימוש. בנסיבות אלה, כל שניתן לומר הוא שהנתבעת 1 לא ידעה על אי תקינות של האסלה וגם לא היתה יכולה לדעת אודותיה. היא לא התרשלה בבחירת ספק לא ראוי או התקנת מוצר פגום על פניו.

6. התובע טען להיפוך נטל הראיה, לפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין. לטענתו, על הנתבעת 1 להוכיח שלא התרשלה, בהתקיים שלושה יסודות אלה: (א) לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה יכולת לדעת בעת האירוע מה היו הסיבות שגרמו למקרה שהביא לנזק. (ב) הנזק נגרם ע"י נכס שלנתבעת 1 היתה שליטה מלאה עליו. (ג) נראה לבית-המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעת 1 לא נקטה זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהיא נקטה זהירות סבירה.

לא מצאתי שיש להחיל את הכלל, כפי שיפורט להלן, אך אפילו היה מועבר נטל הראיה, היו הנתבעות מרימות אותו. התנאי הראשון להחלת הכלל לא מתקיים. התובע טוען שהוא יודע היטב מה גרם לפציעתו. מי שאינו יודע וגם אינו יכול לדעת את הגורם לפציעה הן הנתבעות. התנאי השני להחלת הכלל לא מתקיים, מפני שבעת שהתובע אכלס את תא השירותים הוא שהיה בעל השליטה בפועל באותו תא – ולא הנתבעות. "שליטת" הנתבעות באותו תא היא רק במובן המשפטי. במובן הפיזי מי ששלט בו היה דווקא התובע. גם התנאי השלישי לא מתקיים: כפי שצויין קודם, לא רק שאין ראיה שהנתבעת 1 ידעה על ליקוי באסלה, אלא שברור לגמרי שגם אנשים בעלי היכרות קרובה עם אותה אסלה (כתובע עצמו) אף לא חשדו שיש בה ליקוי עד סמוך מאוד לפני האירוע.

8. למען שלמות התמונה אתייחס בקיצור לסוגיית הנזק: נוכח ההבדלים בין חווה"ד הרפואיות שהגישו הצדדים מונה כמומחה מטעם בית-המשפט ד"ר ג'רי ויס. הוא העריך את נכותו של התובע בגין הצלקת שנותרה לו ב– 10% וסבר שמדובר בנכות בעלת משמעות אסטטית בלבד שאינה משפיעה על תפקודו של התובע. בחקירתו הוא הבהיר שבשונה מצלקות מסוגים אחרים, אין הצלקת שנותרה לתובע יוצרת הגבלה המפריעה לתנועותיו. הוא סבר שצלקת כזאת צפויה להתרפא תוך 3-6 שבועות. בשים לב למיקום הצלקת ולתכונותיה מקובלות עלי הערכות המומחה. איני סבור שהנכות משפיעה על כושר עבודתו של התובע או על הכנסותיו.

התובע טען להעדרות ממושכת מאוד מעבודתו, שמתוכן רק לכל היותר חודש וחצי ניתן להצדקה רפואית. גלובאלית ובשים לב למימד הזמן מוערך הפסד שכרו שבעבר בסך 20,000₪. עוד מוערכות הוצאות שונות שהוציא התובע בעקבות פציעתו בסך 2,000₪. נזקו הלא ממוני מוערך ב – 35,000₪. מכאן שכלל נזקי התובע 57,000₪. התובע ציין בסיכומיו שיש לנכות מהפיצוי המגיע לו 72,499₪, בגין תגמולים שקיבל מהמל"ל (הוא לא טען ולא הוכיח שפעל לפי סעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי ולכן גם אינו זכאי ל – 25% מהנזק לאחר ניכוי תגמולי המל"ל). מכאן שגם אילו היו הנתבעות חבות בנזקיו, היתה תביעתו "נבלעת" בתגמולי המל"ל והוא לא היה זוכה בפיצוי.

9. לסיכום: התובע נפצע באירוע ביש שהנתבעות לא חבות בנזיקין בגינו. תביעתו נדחית ללא צו להוצאות.

ניתן היום, כ' אדר תשע"ד, 20 פברואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: